הדעה הרווחת בקרב אנשים שמחליטים להתחיל בפעילות ספורטיבית על מנת לרדת במשקל היא שפעילות אירובית תקדם אותם באופן מהיר לעבר השינוי המיוחל, דעה זו נוצרת מתוך הנחה שזו הדרך הטובה ביותר לשרוף שומן.
דעה רווחת זאת מוטעית – הסיבה לכך,
בפעילות אירובית (ריצה, הליכה, ספינינג וכד'), שורפים קלוריות בצמוד לאימון בלבד בהתאם לעצימות והזמן. כלומר, אם רצת היום – שרפת היום, בעוד יומיים כבר לא תהיה לכך השפעה. לעומת זאת בפעילות אנארובית (אימון התנגדות- הרמת משקולות, משקל גוף, גומיות וכד') מתבצע שינוי בהרכב גוף, כלומר כאשר נרד במשקל השומן יפחת וכך נשיג את המראה החטוב והמוצק מאשר את הרפוי. פיתוח השרירים מגביר את חילוף החומרים (מטבוליזם), ככל שהמטבוליזם גבוה יותר כך אנחנו שורפים יותר קלוריות במנוחה ובאופן קבוע, גם אם לא התאמנו (שיפור של 100 קלוריות ליום, מצטבר ל 3000 קלוריות בחודש).
דוגמא קיצונית לכך היא אנשים שעושים ניתוח לקיצור קיבה , לאחר הניתוח הגוף שלהם נשאר רפוי בעל מסת שומן גבוהה ומסת שריר נמוכה . ממצא זה דומה לתוצאה המתקבלת מפעילות אירובית בלבד. מנגד פעילות אנארובי ותזונה נכונה מוליכה לירידה איכותית יותר בשומן , אולם הירידה עשויה להיות איטית יותר אך ישנן עדויות משמעותיות יותר בצמצום ההיקפים לעומת אירובי.
לסיכום, אם מתאמנים רק אירובית, השרירים נפגעים ומכאן לא נעשה חיטוב בגוף שהרי השרירים הם אלו שיוצרים את החיטוב. אם המטרה הכללית היא הרזייה, ההמלצה היא לשלב בין שני סוגי האימון אירובי ואנארובי כאשר הדגש הוא פעילות אנארובית.